תלויה בין מערב למזרח, בין השלווה הכפרית לבין השאיפה לעיר גדולה, בוקרשט שבין שתי מלחמות עולם היא עיר של ניגודים. המורשת של המזרח מתמזגת כאן עם הרבגוניות הסגנונית של פריז הקטנה.האדריכל לה קורבוזיה רשם ב 1911 שלעיר יש חושניות "עיקשת" ש"בכל יום יש חג" ומעל הכל "לאדריכלות, כמו לחיים לא מתייחסים ברצינות"
המודרניזציה החזותית של העיר החלה עם הופעתו של הסגנון האר-דקו.הסגנון היה מתאים לעיר: עכשוויות מתונה, לבביות וחינניות.
מרצ'ל ינקו אינו משמש באר-נובו כסגנון בפני עצמו אלא מגיע אליו דרך ההשראה המצטעצעת שלו.הוא הופך אלמנטים מבניים שימושים לאלמנטים עטורים: עיגול הפינות או חפיפה בין מישורי הבנייה.
יחודו הגאוני של ינקו נובע מהאופן הטבעי שבו הוא משלב בשפה האמנותית שלו את הישגי האוונגרד של תחילת מאה ה 20 : שבירת כל המוסכמות באומנויות החזותיות, הקוויות, הזוויתיות, המופשט, המקצבים הנועזים.
המבנים שתכנן ינקו, אף על פי שאינם דומים זה לזה חזותית,הוקמו לפי אותם החוקים: השתלבות בנוף העירוני, הגות אדריכלית מבוססת על החומר בניה וכדאיות כלכלית, משחק הנועז של מקצבי הבניין במנעדים שנעים מהשטוח עד הזגזוג ,התחלפויות מפתיעות של ריק ומלא, של מאונך ואופקי-הכל אפוא משול על ידי החלטיות והשימושיות הבית, להבאה לא מופשטת של הקשר בין פנים לחוץ.התובנה הזאת מקנה למבני ינקו רעננות, התחדשות, מודרניות.
מהות חשיבותו בתחום הבנייה של ינקו היא הראיה האופקית העירונית.בהצהרותיו הוא מדגיש הצורך במהפך בתכנון העירוני, הפרדות מסגנון ישובי כפרי עם בוסתנים ובתים חד או דו קומתיים.בבוקרשט של העתיד,נבא ינקו תהיה "עיר מאושרת ובריאה, עם גנים וארמונות".וגם "אין לנו זמן לבכות על העבר, עלינו לתכנן העתיד".כואב ומצער לראות עד כמה הצהרותיו התבדו....
בפרק הראשון התמקדנו על המבנים שינקו תכנן באזור סמוך למרכז העיר, אזור שחלקו היה "האזור היהודי" של בירת רומניה.הפעם נפנה למבנים שינקו בנה בצפון העיר-אזור יוקרתי שהיה בתנופה באותם ימים.
המבנה "בזלטין" הוקם ב1935 עבור החברה "בזלטין שהייתה בבעלותו של הקבלן זלינגר. למבנה היו 3 אגפים.אחד היה מיועד לחברה, השני למגורי בעל החברה והשלישי מבנה רב קומתי להשכרת יחידות דיור.כאן נתן לראות השפעות האר-דקו בניגודי הנפח במישור האופקי ומישור האנכי,בין מקצבי התחלפות של מלא וריק.
אחד האלמנטים הטיפוסים לסגנון המודרני לאותם ימים הייתה צורה של זיגורט (ziggurrat) שנראית בתמונה מלמלה.
וילה ע"ש הרמינה חסנר
נבנתה ב1937 ומחווה אחד המבנים האחרונים של ינקו ברומניה.מדובר על אחד המבנים המרשימים של ינקו מכיוון שהמזמין היה איש בעל יכולת כספית, דבר שאפשר לינקו להתבטא בצורה מלאת השראה והתחדשות.
השרטוט של החזית:
כאן רואים הצורה המוארכת של מבנה והחזית שמתארגנת ב 3 אלמנטים שונים : האזור הבנוי המסיבי עם החלונות בצורה של סרט, הדופן המחורר שסוגר הטרסה מצידה של הרחוב והכניסה המקוטעת.
בניגוד לחזית בצורה של מתומן שמשרה סגפנות, החללים הפנימיים מאורגנים בצורה מגונדרת, יעילה, עם הרבה קסם.החדרים נבנו מסביב לאולם מרכזי עם הבדלי גובה.התקרה מעוגלת בפינות ומספר עמודים עגולים משלימים השלד המבני של האולם.ינקו צירף גם אלמנטים עטורים שונים -כמו עתק של הציור שלו "גני לוקסמבורג" וכן תבליט של מיליצה פטראשקו פסלת וחברה טובה של ינקו.
בפרק הראשון התמקדנו על המבנים שינקו תכנן באזור סמוך למרכז העיר, אזור שחלקו היה "האזור היהודי" של בירת רומניה.הפעם נפנה למבנים שינקו בנה בצפון העיר-אזור יוקרתי שהיה בתנופה באותם ימים.
המבנה "בזלטין" הוקם ב1935 עבור החברה "בזלטין שהייתה בבעלותו של הקבלן זלינגר. למבנה היו 3 אגפים.אחד היה מיועד לחברה, השני למגורי בעל החברה והשלישי מבנה רב קומתי להשכרת יחידות דיור.כאן נתן לראות השפעות האר-דקו בניגודי הנפח במישור האופקי ומישור האנכי,בין מקצבי התחלפות של מלא וריק.
אחד האלמנטים הטיפוסים לסגנון המודרני לאותם ימים הייתה צורה של זיגורט (ziggurrat) שנראית בתמונה מלמלה.
וילה ע"ש הרמינה חסנר
נבנתה ב1937 ומחווה אחד המבנים האחרונים של ינקו ברומניה.מדובר על אחד המבנים המרשימים של ינקו מכיוון שהמזמין היה איש בעל יכולת כספית, דבר שאפשר לינקו להתבטא בצורה מלאת השראה והתחדשות.
השרטוט של החזית:
כאן רואים הצורה המוארכת של מבנה והחזית שמתארגנת ב 3 אלמנטים שונים : האזור הבנוי המסיבי עם החלונות בצורה של סרט, הדופן המחורר שסוגר הטרסה מצידה של הרחוב והכניסה המקוטעת.
בניגוד לחזית בצורה של מתומן שמשרה סגפנות, החללים הפנימיים מאורגנים בצורה מגונדרת, יעילה, עם הרבה קסם.החדרים נבנו מסביב לאולם מרכזי עם הבדלי גובה.התקרה מעוגלת בפינות ומספר עמודים עגולים משלימים השלד המבני של האולם.ינקו צירף גם אלמנטים עטורים שונים -כמו עתק של הציור שלו "גני לוקסמבורג" וכן תבליט של מיליצה פטראשקו פסלת וחברה טובה של ינקו.
באותה שנה 1937 ינקו יקים בית עם סטודיו לפיסול עבור מיליצה.הבית ע"ש אמיל פטראשקו.kסטודיו ינקו תכנן חלל רחב דו קומתי עם כניסה נפרדת ועם החלונות בחזית ובקיר הפנימי של המבנה.היום רק החלון החזיתי נותר.
למלה אפשר לראות איך ינקו מטשטש ההפרדה בין מבני לעטורי.גרם המדרגות בצורה של קונכייה של חילזון (משמאל) כפי שראינו בפרק הראשון לבניין ע"ש פרידה כהן והשני אלמנט חוזק של הבית שבא לקרות הכניסה.
עוד אלמנט מבני-עטורי-אבנים גדולות בצבע לבן משובצות בקיר לבנות צבוע אדמדם-סגול (מקורי?).
היום מתגוררים כאן היורשים של הפסלת והם הקדישו לה פינה עם כמה מהעבודות שלה
וילה ע"ש פלוריקה ראיך נבנתה ב 1936 ומופיעה ב Alberto Sartoris Gli elementi dell’architettura rationale, Milano, 1937.
המבנה נועד למגורים עבור סוחר הפרוות ראיך .
החלל הפנימי היה מסוגנן גם ע"י ינקו.
למלה רואים שוב את אותם אלמנטים שראינו בוילה חסנר: לאלמנט המבני האופקי יש גם פונקציה עטורית. כמו כן הטרסה שרצפתה מחוררת בחלקה החזיתית חיצונית.כמו כן דלת הכניסה עם השלד הקווי כמיטב סגנון אר-נובו.עוד סימן הכר של ינקו-המראה ה"מחוספס" באזור הכניסה.
וילה ע"ש פלוריקה קיהאסקו
נבנתה ב1930 עבור הרוקח קיהאסקו.המבנה ייחודי בשל הארגון שלו-2 אגפים צדדים מסביב לאגף מרכזי.
רואים עוד אלמנט עטורי-מבני טיפוסי לינקו-החלונות העגולים בדומה לספינה.
לדעתי,הימצאותם של המבנים של ינקו בבוקרשט מעשרים המורשת התרבותית של עיר עם מרקם עירוני כ"כ מצולק ופגוע.עקיפה רשלנית של חוקי מנהל העירונית בורות המשווע והרשלנות הפושעת של בעלי סמכות בתחום מקרקעין ונדל"ן מסכמים המורשת הזאת ומונעים הישרדותה לדורות הבאים.
